בסדרת 'היופי שלי', הפנים הכי משכנעות בעולם האופנה והתרבות מגלות במילים שלהן מה הרעיון של יופי מסמל עבורן
פטריק מקדונלד ידוע מזה מספר עשוים כגנדרן של ניו יורק וכבחור נינוח ללא רבב שיצר לעצמו קריירה משגשגת בהיותו בולט ויוצא דופן מסביבתו. הוא זכה לסטטוס הקאלטי שלו בסוף שנות ה-70 בזכות השילובים המבריקים שלו ומסטודיו 54 יצא כבוגר משפיעני הסטייל האיקוניים של התקופה - והפך לאחד הגברים המצולמים ביותר על ידי צלם הסטייל של הניו יורק טיימס, ביל קאנינגהאם. בשנים האחרונות עבר מקדונלד לפאלם ספרינגס, קליפורניה, והשתמש בידע ובכשרון שלו לסטייל כדי לפתוח בוטיק יחד עם אחיו התאום, מייקל מקדונלד. השניים מדברים כאן על חליפות קטיפה, איפור והרגשת הריתוק שלהם לדיוויד בואי.
״אני רואה יופי בכל דבר, ככה אני חי את חיי. יופי הוא משהו שמענג את העין ואת החושים. הוא יכול להיות כל דבר - מפרח לבן אדם או לפריט לבוש, אני מנסה למצוא יופי בכל מה שאני חווה״.
״הבנתי את הכוח הטרנספורמטיבי של ביגוד מגיל צעיר מאוד. אפילו בגן הילדים, אהבתי להלביש את עצמי. התלבשתי כמו Little Lord Fauntleroy, בז׳קטים קטנים מקטיפה ומכנסיים. אחד הצעצועים הראשונים שקיבלתי כילד היה סיכת דש בצורת ציפור קטנה מקופסת קרקרים וענדתי אותה על הז׳קט שלי בכל יום. כשאמא שלי לקחה אותי לקניות, הייתי בוחר את הבגדים שלי בעצמי. קנינו בחנות יוקרה קליפורנית שנקראת I. Magnin & Co תמיד נמשכתי לטקסטילים מעניינים, בדים עשירים, הדפסים וצבעים. רציתי דברים יפים כמו מעילים מקטיפה ולא היה אכפת לי אם הם נועדו לבנות. הסגנון שלי רק הידרדר מאז ויצא משליטה!״
״מגיל צעיר לאחי התאום היה סגנון דומה, אך שמרני יותר. היינו נוסעיפ ללונדון עם אמא שלי בשנות ה-60 העליזות, ואני אהבתי את כל החליפות המדהימות מהבדים העשירים וההדפסים הפראיים. אני זוכרת שנכנסתי ל-Biba ופשוט אהבתי הכל. אני עדיין אוהב הכל. אני עדיין סופג השראה מ-Biba, אוזי קלארק והתקופה ההיא באופן כללי, יש לי זיקה חזקה לסגנון של שנות ה-60״.
״אנשים קוראים לסגנון שלי ״גנדרנות״ אבל אני קורא לו DNA. הוא מגיע מתוכי, הוא השתקפות של האופן בו אני חי את חיי.״
״אנשים קוראים לסגנון שלי ״גנדרנות״ אבל אני קורא לו DNA. הוא מגיע מתוכי, הוא השתקפות של האופן בו אני חי את חיי. הסגנון שלי הוא תוצר של מה שאני עושה: מחפש אושר, סיפוק ועונג. אני אוהב להתנסות ולשלב בין תבניות לא שגרתיות וצבעים יחד. יש לי ציטוט קטן שמסכם את זה: 'אני אוהב לשלב את זה עם זה'״.
״אנשים אומרים לפעמים שהם נרתעים מהמראה שלי, אולי בגלל שמה שאני לובש מעניק לי בטחון. אני מרגיש שהדבר הכי חשוב בקשר למה שאני לובש הוא שזה מושך אנשים שאני רוצה לקרבתי, עם טעם ורצונות דומים. זה שומר את השאר הרחק ממני. אז זה גם מגן עלי, כמו שיריון שמגן עלי מפני אנשים ודברים שאני מעדיף לא לראות״.
״אין שאלה בעניין האופן בו הייתי מרותק בתיכון ובקולג׳ לדיוויד בואי. האופן בו הוא התאפר והעובדה שזה נראה כל כך טבעי היוו השראה עבורי - ראיתי שאיפור לא חייב להיות רק לנשים והתנסיתי בו בגללו. אהבתי את הבגדים שהוא לבש, בעיקר את המראות שאיסי מיאקה עיצב עבורו ואת האנדרוגיניות שלו - השילוב הלא-מתאמץ בין נשיות לגבריות שהוא הציג היו משהו שהוספתי לסגנון שלי. הרגשתי שאם הוא יכול לעשות את זה, אז גם אני יכול ולכן בשנות ה-70 נעלתי את הפלטפורמות הכי גבוהות ולבשתי מכנסי פעמון ענקיים! פרד אסטייר היווה אף הוא השראה עבורי, בגלל שאהבתי שגם בחיים האמיתיים וגם על המסך הוא התלבש ללא רבב. הוא תמיד היה אדם נועז ונפלא״.
״סבא שלי היה אף הוא השפעה גדולה על הסגנון שלי. מעולם לא הכרתי אותו, אבל ראיתי המון תמונות ותמיד חשבתי שהוא נראה פנטסטי! קראו לו אריק סיזר וויקנדן, והוא היה אחד הגברים הראשונים שהיה להם חנות סדקית לגברים בלבד בקליפורניה. הוא תמיד לבש חליפות יפות - כל מראה שלו היה שלם, מהכובע שלו ועד לנעליים הנפלאות שלו״.
״אחרי שגרתי בניו יורק כמה עשורים, עברתי לאחרונה לפאלם ספרינגס בקליפורניה ויש לי חנות לבגדי גברים יחד עם אחי התאום. היא נקראת No. 6 ומוכרת כל מיני דברים שאנחנו אוהבים. בלבי, ניו יורק תמיד תהיה הבית שלי. פאלם ספרינגס מרגישה קצת בין-לבין, ואני חושב שבסופו של דבר אשתקע בסן פרנסיסקו. האופן בו אני מתלבש משתנה אמנם לפי מזג האוויר, אבל לעולם לא אשנה את הסגנון שלי".