ליידיפאג

איקון חיי הלילה הניו-יורקרית השולטות בסצינה יוצרת אירועים שמרגישים כמו מראה חלומי, ויש לה גישה מעודדת תואמת לכך על יופי

בסדרת "השולטות בסצנה", בוחרות הנשים הקריאייטיביות שקובעות את הטרנדים במוסיקה, אמנות וחיי לילה את שלוש ההשראות החזקות ביותר שלהן בכל הנוגע לסטייל

ב-2015, אייקון הסטייל וחיי הלילה השולטות בסצינה זכתה לתואר האישה שמצילה את תרבות חיי הלילה המחתרתיים של ניו יורק. ליין המסיבות כמעט-חודשי שלה, SHADE, שהוא חגיגה איקונית (והמסיבה לשעת לילה מאוחרת האהובה על אלכסנדר וונג וריקרדו טישי), היא מציעה תובנות רבות על אמנות וחיי לילה, סטייל וכמובן על איפור ניסיוני. כחובבת אסתטיקה מדע-בדיונית או כמעריצת דרמתיות, היופי האיקוני גונב הסצנות שלה מלא בהשראה אוונגרדית ממדרגה ראשונה.

פרידה קאלו: ״המראות שלי שאובים לעתים קרובות מהשראות שמגיעות מפרידה- עד לנקודה בה אנשים רבים חושבים שאני מקסיקנית״

פרידה קאלו:
״פרידה היא אחת האיקוניות הגדולות ביותר שנכנסו לחיי ולמראה שלי מאז שהייתי צעירה למדי. השם העברי שלי הוא דווקא לזכרה של הסבתא-רבא ההונגריה שלי, פרידה, ונלקח ממני כשהייתי קטנה כשניסו לסייע לי להשתלב בבית הספר. חלק מהצד המרדני שלי התחיל בהחזרת השם שלי. ביליתי זמן רב במקסיקו. אהבתי לטייל בכפרים ולראות את הנשים המקומיות לובשות את הבגדים המסורתיים שלהן ואת האופן בו ניתן לזהות אנשים לפי האופן בו הם לבושים. זה לחלוטין עורר בי הרגשה לגבי אנשים שמוצאים את השבט שלהם, גם אם הוא לא זורם בדמם או קשור למוצא הגיאוגרפי שלהם, אלא ללבוש שמצביע על שייכות וזהות. המראות שלי לקוחים לעתים קרובות מהשראת פרידה - עד לנקודה בה אנשים רבים מניחים שאני מקסיקנית. זה לא עוזר שכשהם שואלים אותי אם אני מקסיקנית אני בדרך כלל משקרת ואומרת שאני כן! אם זאת פרידה או Siouxsie Siuoux, בכל מקרה הכל נעוץ בגבות! בכל פעם שאני יושבת בכיסא של אמן איפור, אחד הדברים הראשונים שהם רוצים לעשות זה לנסות ולסדר לי את הגבות - אני אף פעם לא מרשה להם!״

רייצ׳ל מ-Blade Runner: ״היא מאתגרת את טינה טרנר מ- Mad Max ואת פרינסס ליה״

Blade Runner, Replicants:
״רייצ׳ל היתה האישה האולטימטיבית. מיסתורית, שיקית, הכריות בכתפיים... השיער! וממש כמו בקוסמו, יכולת לעבור מיום ללילה אם היית מחליפה בין רייצ׳ל לפריס. פריס היא עדיין השראה למראה של המועדון שלי. פיאות, עיניים מעושנות, והרבה גב חשוף! היא מאתגרת את טינה טרנר מ-Mad Max ואת פרינסס ליה. אני נראית לבסוף כמו הילדה הקטנה שלהן על רחבת הריקודים״.

Mrs. Lovett מ- Sweeny Todd::
״אני יצור ויויאן ווסטווד גותי בשעות היום. כן, גם הערפדית הזאת צריכה מראה ליום! לעתים קרובות יוצא שאני נראית כמו יצור של טים בארטון. פעם מישהו צעק לעברי ״ביטלג׳וס!״ ברחוב... וואו, תודה, אני מוקסמת! לא יכולתי לחשוב על מחמאה גדולה יותר״.

מהם מרכיבי המפתח למראה שלך?
״זה גדול ממני, אבל בתי השחי שלי הם המנצחים מכול! אני חושבת שזה מזעזע שכיום ובתקופה הזאת בעיר כמו ניו יורק, זה בכלל יהיה העניין - אבל זה כן. אני ככה מאז שהייתי היפית בת 15! אנשים תייגו נשים רנדומליות עם בתי שחי שעירים בפייסבוק כמוני ואמרו לי 'הי! זה בדיוק כמו שלך'.״

״איך את מתקדמת לטובת קבלה עצמית? את יוצרת מזה טרנד קודם״

איך את מרגישה כלפי טרנדים חדשים באופנה ובכלל?
באופנה, כרגע יש תחושה של ״ניסיון לקבל דברים אחרים״. אז, איך את מתקדמת לטובת קבלה עצמית? את קודם כל הופכת את זה לטרנד. אבל זה עדיין ברור שזה דבר חיובי וצעד בכיוון הנכון. אני יותר מזועזעת כשאנשים לא מקבלים את זה.

יש לך כל מיני דברים מיוחדים לך בשגרת האיפור שלך?
קודם כל, אני לעולם לא משתמשת באיפור כמו שצריך. אני אוהבת למרוח איילינר על השפתיים שלי ולפעמים ליפסטיק הוא טוב לעיניים שלך. אני לא חושבת שצריכים להיות חוקים. אני משחקת עם הגבות שלי, בסגנון של פרידה. אני משתמשת בעיפרון Carbon של מאק עליהן, ולפעמים אני מביאה אותן למרכז או למעלה. או שאני מציירת לי גבות בסגנון Siuoxsie Siou. אני חושבת שיותר זה יותר! המראה הכי טבעי שלי רחוק מאוד מלהיות טבעי.

מהם המוצרים הכי משוגעים שהשתמשת בהם לאיפור?
בהחלט הדבקתי כל מה שיכולתי על הפנים שלי מתישהו. עבדנו פעם על הפקה עתידנית ודיסטופית לאחת ממסיבות ה-SHADE שלי, ושיחקתי עם מראה מ- Blade Runner, אבל גם הוספתי לו ארבע פלטות מטאליות ולא יכולתי אפילו לפתוח את הפה שלי. בפעם אחרת, היו לי כל מיני נעצים דבוקים לגבות שלי, ונרדמתי איתם. הם כולם עמדו במקום באופן מושלם ביום למחרת, אבל זה לגמרי היה מראה בלתי נשכח.

מהם כמה מהאתגרים שניו יורק ב-2015 מציבה כשמדובר בשמירה על חופש, זוהר ושוויוניות של מוזיקת דאנס?
הבעיה הכי גדולה היא העיר ניו יורק בעצמה. אני ממש לא אחת ממתנגדות ניו יורק! אני אוהבת את העיר שלי אהבה גדולה. אבל המציאות היא שהעיר הופכת ליקרה יותר ויותר וזה מפריע. בעלי מועדונים חייבים לגבות יותר כדי לכסות את ההוצאות שלהם, והעשירים נדחקים החוצה למקומות קטנים יותר. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בניו יורק זה שהיא מלאה באנרגיה של כל מיני אנשים יצירתיים שבאים הנה כדי לרדוף אחרי החלומות שלהם. לצערי, עכשיו צריך להגיע עם חלום ותכנית ביצוע!

מה את מקווה שמישהו שמגיע למסיבה ירגיש ויחווה כשהוא נכנס למועדון שלך בפעם הראשונה?
שהוא מוזמן בברכה.